מדריך משפטי לציבור החרדי חלק שלישי – חובות לבנק? לא נעים!

אימרה חכמה מסבירה כי ההבדל בין עשירים לעניים הוא שלראשונים הבנק ממשיך להלוות ולאחרונים הוא מפסיק להלוות… לבנק שתי מחלקות: המפוארת שבה מלווים ומתחנפים לעשירים והחשוכה שבה מענים את העניים, המעבר בין מחלקת הביזנס למרתף העינויים מתרחש במהירות כואבת מאוד והתאור בפרק הזה לא מיועד לרחמנים מידי.
מי שלוקח הלוואה בגמ"ח ולא מחזיר עובר אי נעימות אך בזה זה נגמר, הערבים או אפילו בעל הגמ"ח עצמו מוכנים לפרוס את החוב לפירורים העיקר שהכסף יחזור בסוף.
לעומת זאת אם הלוואה היא מהבנק או מחברת אשראי, הלווה הולך לעבור שבעה מדורי גהינום ואם מדובר בסכום גבוה הוא עלול להישאר בסוף מרוט עייף וחסר כל וייתכן שלא יצליח להתרומם שוב מהריצפה כל ימי חייו רח"ל.
נתחיל בחלקים ה"קלים":
א – קודם כל הריביות, הסכומים גדלים מידי חודש בריבית וריבית דריבית, ואם מוסיפים על זה את ההוצאות המנופחות של עורכי הדין, זה אומר שהלוואה של מאתיים אלף משמינה בזמן קצר לארבע מאות ובזמן ארוך לשש מאות וכן הלאה, ואם זה שש מאות לכתחילה (מאוד קל להגיע לזה עם כמה בנקים וחזי לאיצטרופי) זה יגיע גם למיליון וחצי עם כל המסביב.
ב – העניין של איבוד האשראי, מערכת חיווי האשראי יודעת "להלשין" על כל צ'ק שחזר וכל הלוואה שלא נפרעה, ואם זה הרבה כסף והרבה זמן היא תהפוך את הלווה לצבע אדום באופן שישכיח כל אפשרות ליטול הלוואה או משכנתא או אפילו מינוס קטן וכרטיס אשראי בשנים הבאות.
ג- גלגל החובות מתרחב, מקובל לחשוב שאדם שנמצא בשפל המדרגה מתחיל לצמצם בהוצאות כי הוא ראה לאן הם הביאו אותו, אך המציאות היא הפוכה: הסטרס הכלכלי גובר על ההיגיון הכספי והלווה מתחיל להתנהל כשיכור שלא יודע לשלוט בכיסו וכך הוא מסתבך יותר ויותר.
ד – בציבור החרדי אפשר להוסיף בכאב גם את תופעת המאכערים למיניהם שמפתים את הציבור כאילו הם יודעים לחולל קסמים ולחלץ מהמיצר כל אחד, אם כי ראיתי הרבה עסקנים ומומחים שהצליחו לחולל אותות ומופתים כפי שיבואר בפרק הבא, שם גם נלמד להבחין בין עסקן לבין עשקן.
כל זה היה רק הסלטים כעת מגיעה המנה העיקרית של מימוש ההלוואה, הבנק לא פרייאר והוא יודע איך לקבל את כספו חזרה, אצל הלווה זה בדרך כלל הסתבכות ראשונה (ואחרונה?) בעוד שהבנק "אוכל" כמה כאלו כל יום, כך שיחסי הכוחות ברורים, גם כאן הנזקים הם אדירים ונתחיל מהקל אל הכבד:
א – עיקולים והגבלות, העיקול הוא הליך שבו הבנק שולח ידיו לכל מקום שיש לכם שם כמה שקלים, החל מחשבון הבנק המשפחתי וקופת גמל ששכחתם על קיומה ועד לירושה של מאות אלפים, את הכל תישא הרוח רבבות שקלים יימחקו ברגע אחד והחוב אפילו לא יזוז ממקומו לרגל "הוצאות הגבייה".
ב – תביעות משפטיות מטבען שהן מוציאות את האדם משלוותו, כל אחד שציפה פעם למשפט על חציית כביש שלא במעבר חצייה יודע מה המתח הזה עושה לבנאדם מהיישוב שאינו רגיל בכך, תחשבו מה זה עושה לבנאדם נורמטיבי שהיה בעל בעמיו ופתאום מקבל מכתבי איום נוראיים בסגנון של "מרשי ינקוט וכו'" והדיון הוא רק לעוד חצי שנה (לבנק זה נוח, כי הרבית קופצת בינתיים).
ג- הכי גרוע זה ההוצאה לפועל, נייחד לכך חלק נפרד משום שהלוקוס הזה מכלה ממונן של ישראל באופן נוראי וראוי להדרכה מיוחדת כיצד להתנהל בו, רק נתחיל מהסוף: הסנקציות שמוטלות שם הם כואבות ביותר, החל מאיבוד רישיון נהיגה וחשבונות בנק, עבור דרך אי יציאה מהארץ או רכישה כלשהי, ועד לדירת המגורים אם יש ללווה דירה.
וכאן חייבים להתריע: משום מה בציבור שלנו אנשים חושבים שאי אפשר להוציא אותם מהדירה, זו טעות וכשהיא מתבררת היא כואבת מאוד, כל בעל תיק בהוצל"פ יכול לדרוש את הוצאת הלווה מהדירה גם במקרה שאשתו לא חלק מההלוואה (!), נכון זה כרוך בהרבה מומחיות וסבלנות, שני דברים שיש לבנק בשפע וללווה אין אפילו בצמצום, כך שהתוצאה בסוף ידועה בהתחלה.
אז השתכנענו שמאוד לא טוב לתת לעניינים להתגלגל, אז מה עושים אם בכל זאת הסתבכנו? על כך בלי נדר בפרק הבא.