בחלקים הקודמים התרענו לא ליטול את ההלוואות המפתות של הבנק וחברת האשראי כי חששנו מהרגע הזה שבו לא נוכל לשלם את זה והבנק יתחיל לאבד סבלנות, מה עושים אם אנחנו כבר במצב הזה והפתקים האדומים מתחילים לזרום מהבנק או חברת האשראי ועורכי דין וכל מרעין בישין?
אז קודם כל מה לא לעשות:
1) לא להתחמק.
הבנקאי מתקשר אלינו? לענות לו! נכון השיחה לא נעימה, אולי אפילו נקבל נזיפה מרומזת או איום לא מרומז, ייתכן אף שנחוש רע לאחר השיחה, אך לא לענות גרוע יותר. כי אם לא נענה הבנקאי לא ילך לישון ולא ישכח את החוב, הוא פשוט יודיע למנהל הסניף שיודיע לאיפה שלא צריך שיש כאן לקוח סרבן שצריך לטפל בו במחלקת העינויים של הבנק, ואז זה יהיה הרבה פחות נעים.
2) לא להמשיך בגלגול.
לפעמים הבנק עצמו יציע לנו שאם אנחנו כבר מסובכים ניקח כבר הלוואה גדולה יותר עם ריבית רצחנית לכסות את הקודמת – אנחנו כבר למדנו את הלקח, הפעם נסרב בנימוס.
ברגע שהבנו שהגלגל רע צריך פשוט לרדת ממנו, לא להמשיך לכיוון גלגל עוד יותר מסוכן, ולכן אם מציעים לנו הלוואה חדשה עם ריבית גבוהה יותר על מנת לכסות על ההלוואה שכיסתה על הלוואה אחרת – אנחנו רק מגדילים את הבעיה, זה כמו לכבות שריפה עם נפט.
3) לא לרמות.
קודם כל לא לרמות את עצמנו (לא כדאי) וגם לא את הבנק (לא יעזור), זה קשה כי טבע האדם לרצות לחיות כל ימיו בעולם הדמיון שבו הוא "נגיד" מכובד או לכל הפחות בעל בעמיו, לא נעים להרגיש אונזעצער, בוודאי שלא נוח להגיד בפה מלא לבנק שזה המצב, אבל זה באמת המצב ואם ננסה לטאטא אותו תחת השטיח מהר מאוד ייווצרו חורים בו ואז נאבד את כל האמון שהוא כל כך חשוב בתהליך הריפוי.
מה כן לעשות?
הו, יש הרבה מה לעשות ומהר:
1) להתפלל.
אנחנו לא במצב של לתת צדקה ליידער, אבל אפשר בהחלט לתפוס תהילים ולשפוך כמה דמעות על המצב, לפעמים זה כל מה שהקב"ה ממתין כדי לסובב חזרה הגלגל, עומדים לעבור תקופה לא פשוטה ונצטרך הרבה סייעתא דשמיא.
ריבונו של עולם, בשביל מה נכנסנו למקום הזה אם לא בשבילך? בשביל השכר לימוד וכדי לחתן ילדים שיקימו בתים של תורה, אבינו מלכנו קרע ברחמיך הרבים כל שטרי חובתנו.
2) למפות את החובות.
רבותי, זה החלק הקשה ביותר מניסיוני, הוא נראה הכי פשוט אך מעולם לא פגשתי אדם שאמר לי שהחובות שלו א' וכאשר ישבנו בגילוי לב ועט נותרנו עם כפול, בד"כ זה היה פי שלוש ויותר.
אדם ניכר בכיסו, וטבע בריית האדם ללמד זכות על עצמו, וגם אם הוא כבר מוכן להודות שהמצב לא פשוט הוא עדיין לא מדמיין כמה חובות ב א מ ת יש לו.
צריך לשבת שעה שעתיים, עם הבני בית ופנקסי הצ'קים ולעשות חשבון של כל שקל שחייבים, כולל צ'קים דחויים וכולל התחייבויות למחותן (גם אם אין לו דרך לתבוע זה לא אומר שמותר לגנוב), הכל הכל על השלחן, בלי רחמים.
יש לנו את הסכום? מצויין, עכשיו החלק השני של המיפוי.
כל אחד מהחובות מקבל תאריך מתי צריך להחזיר אותו ואם הוא בפריסה וכו', בסיום העבודה תהיה לנו בצד אחד על השלחן חבילת טישו משומשת מדמעות וזיעה, ומצד שני תהיה לנו רשימה מדוייקת של החובות וזמני פרעונם.
3) לתכנן תקציב מחדש.
מרגע זה אנחנו משועבדים לקיים מצוות עשה דאורייתא של פריעת בעל חוב, מצווה זו דוחה כל שאר מצוות שיש בהם חיסרון כיס, כגון מצוות נופש בין הזמנים, מצוות חידוש המטבח ואפילו מצוות הידור שטריימל/פראק חדש לפסח, הכל ימתין עד לסיום המצווה הראשית.
נעשה חשבון כמה נכנס לנו כל חודש, כמה אנחנו חייבים בשביל לחיות וכמה אפשר להקצות לצורך קיום המצווה-נדירה, אולי יש מקורות הכנסה נוספים בלתי מוכרים, קצת מאמץ ואנחנו מגיעים לסכום נכבד מאוד שיעמוד בעזר השם מידי חודש לצורך החזר החובות וחיים חדשים.
4) לתעדף את החובות.
השלב הזה הוא קשה ואכזרי (ולא שהשלבים הקודמים היו תענוג גדול): אנחנו עושים חשבון מה הכי דחוף לנו להשיב, השאיפה היא לשלם לכל אחד כל חודש סכום קטן, השאלה רק כמה ולמי, וכאן השיקולים הם אכזריים וצריך לשאול שאלת רב אם מה שנכתב כאן תקף הלכתית (מומלץ לשאול את הרב שנתן לנו את ההיתר ללוות בעיסקה – הוא מקל גדול).
נניח שדוד שלי נתן לי הלוואה עשר אלף דולר (רק נניח, דודים זה רק לאכול קוגל) והגיע זמן פירעון, מצד שני חברת האשראי הלוותה לי בערך אותו סכום וגם שם הגיע הזמן.
מצד הרגש כמובן עדיף לשלם לדוד, אחרת לא נוכל לישא פנינו אליו בחתונה הקרובה ויהיה ממש לא נעים. אבל מצד השכל אנחנו מבינים שהחוב של האשראי צובר ריביות מדהימות ומהר מאוד זה יהיה חמש עשרה אלף וגם לא ייגמר בלא נעים אלא יהיה נורא מאוד ואז גם הצ'קים לדוד לא יהיו שווים.
ההכרעה ברורה וסליחה מכל הדודים באשר הם – הוא יסתפק בצ'קים של אלף שח לחודש לשלוש השנים הבאות ודברי ריצוי ופיוס, וחברת האשראי תקבל עשרה צ'קים של 3600 ₪, אין מה לעשות לפעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
כך נעבור הלוואה הלוואה וניתן לה "ציון" כמה היא דחופה מבחינת כל השיקולים, וכך נעשה חשבון איך אנחנו מתעדפים וממצים עד תום את יכולת ההחזר שלנו למקומות הכי דחופים.
5) לקבוע סדר החזר אפשרי.
כמה שהיה לא נעים להחליט, עכשיו זה הקטע של לספר לקרבנות שלנו על הפריסה החדשה, ושיהיה ברור מעל כל ספק: פריעת בעל חוב היא לא רק מצווה דאורייתא אלא גם חוב שאנחנו חייבים לעשותו, בין אם נרצה ובין אם לאו, כל מה. שלווינו ישולם בס"ד עד השקל האחרון כולל הריבית והנשך והעיסקה וכל שום וחניכא דאית לי, הכל הכל נשלם, אבל בפריסה דקה דקה עד שיסתיים.
מניסיוני, כאשר אנחנו גלויים ויוזמתיים ופונים לגמ"חים ואפילו לחברות האשראי והבנקים, אם הם יגלו כנות בדברים היוצאים מן הלב, יתגלה לפתע גם הלב היהודי הפועם מאחורי העניבה עם סמל הבנק ונקבל בדרך כלל את מבוקשנו.
6) לפנות לבנק.
כאן התלבטתי אם לא עדיף להקדים את עניין העסקנים, כי לפעמים העסקנים יודעים יותר טוב מאיתנו איך לגשת לבנק ולהוריד אותם עד ליכולת שלנו.
ולמה הקדמתי לפני העסקנים? כי יש אנשים אשר אצלם המצב הפוך, הקשר עם הפקידים ומנהל הסניף שאנחנו שם כבר עשרות שנים ויודע שאנחנו לא באנו לגנוב אלא פשוט מנסים להחזיר בלי לגנוב, הקשר הזה שווה לפעמים יותר מכל העסקנים.
ואגב, כל מקום שנאמר כאן בנק הכוונה גם לחברות מימון/כרטיסי אשראי/מלווי בריבית וכל הצורות שלהם, הצד השווה שבהן שדרכן לילך ולהזיק ושמירתן עליך ואם הזיק חב הניזק במיטב…
7) לפנות לעסקנים.
כן, זה לא בושה לפנות לעסקן של החסידות או השכונה שלכם, הבושה היחידה זה להיות רשע, וכבר כינה דוד המלך את הלווה ואינו משלם בתואר זה, כל שאר הדברים הם לא נעימים אך לא בושה.
העסקן מכיר את זה בדרך כלל בהרבה עותקים ותיקים והוא יידע להגיד לכם מיד מה ומי וכמה, כלומר עם מי אפשר להגיע לאיזה הסדר של לשלם כמה כל חודש, (אגב, הכי קשוחים לפעמים הם דווקא האונזערע מלווים בריבית, השיינע יידן שאוכלים בשר אחיהם) , הוא גם ידבר עם מי שצריך בקופת החסד ובעוד מקומות שאנחנו לא רוצים לדעת כדי שפתאום יהיה לנו קצת אור בכסף ושווה כסף, אשרינו ישראל אין לנו מושג כמה חסד מתגלגל מתחת לשולחנות של השטיבלך שלנו.
מלבד העסקנים ולפעמים בהמלצתם תוכלו לפנות לחברה העוסקת בכגון דא, זה מומלץ רק במקרים שכלו כל הקיצין ועומדים כבר לקחת את הבית, בכל מקרה אחר אין צורך בכך וחבל על הכסף.
ועוד משהו: כמה שחובה לפנות לעסקנים שסומכים עליהם ככה חובה לברוח מכל השרלטנים אשר השוק הזה רווי בהם, לא כל מודעה המבטיחה לכם לצאת מכל החובות ברגע היא רמאות, לפעמים היא סתם הונאה וגניבה, יש אמנם כאלו חברות שמחוללים פלאות אך ראיתי בני עלייה והם מועטים.
איך נדע להבחין בין אלו לאלו?
אין לי פלס שמודד ישרות אנשים, אך יש לי כמה כללים ובד"כ הם נכונים ואם חכמה אין כאן זקנה יש כאן:
ראשית, האם דורשים תשלום מראש? מי שבטוח בהצלחתו לא מבקש מראש אלא מבקש אחוזים מסויימים מההצלחה המובטחת, ואם הוא אכן סיפק את הסחורה – מגיע לו ובמזומן.
שנית, כמה הוא משקיע בפרסום? הגיוני לשים מודעת שחור לבן קטנה, יותר מידי פרסום לחיפוש מסכנים מראה בכך שיש לו הרבה זמן לקבל תיקים חדשים כמונו, זמן שהוא לא משקיע בקודמים שכבר שילמו לו מראש.
שלישית, מה הבריות אומרות עליו? תשאל את העסקן שאתה מכיר מה הוא אומר על חברה פלונית, אם היא מוצלחת הוא מכיר אותה ואם לא – גם אתה לא רוצה להכיר אותה.
ולסיום: איפה עורך הדין בתמונה?
התשובה: הוא לא צריך להיות בתמונה בשלב הזה, אלא אם כן כבר הגענו להוצאה לפועל, תזכירו לי לדבר על תפקיד עורך הדין כשנגיע לפרק העוסק בכך.
